החוקרים רצו לאפיין את ההשפעה המיטיבה של טיפול תחליפי לטסטוסטרון (TRT – testosterone replacement therapy) על הקשר בין תמותה והיפוגונדיזם (HG) בקרב גברים עם סוכרת סוג 2 (T2DM). החוקרים עשו זאת באמצעות בדיקה האם השינויים בגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים לאחר TRT הם בעלי תפקיד משמעותי, באמצעות בדיקה האם ההפחתה בתמותה נעלמת כאשר טיפול ה-TRT מופסק ובסופו של דבר, החוקרים בדקו האם ישנן תת-קבוצות בהן היתרונות גדולים יותר.
עוד בעניין דומה
במחקר השתתפו 857 גברים עם T2DM שעברו סקירה למחקר האקראי המבוקר BLAST. המשתתפים היו במעקב במשך 3.8 שנים. הגברים סווגו לפי רמות הטסטוסטרון: קבוצה 1: טסטוסטרון כולל (TT – total testosterone)י > 12 ננומול/ליטר וטסטוסטרון חופשי (FT- free testosterone)י> 0.25 ננומול/ליטר; קבוצה 2: TT ≤ 12 ננומול/ליטר או FT ≤ 0.25 ננומול/ליטר.
בהמשך, קבוצה 2 חולקה פעם נוספת לקבוצה שלא קיבלה TRT (קבוצה 2a) וקבוצה שכן קיבלה TRT (קבוצה 2b). קבוצה 2b חולקה פעם נוספת לקבוצה של מטופלים שהפסיקו את הטיפול עם TRT (קבוצה 2b1) ואלה שלא הפסיקו (קבוצה 2b2). החוקרים בדקו את התוצא המרכזי, תמותה, באמצעות רגרסיית cox.
החוקרים מצאו ש-TRT לא מקושר לשיפור בגורמי סיכון למחלות קרדיווסקולריות. בנוסף, גורמי הסיכון הקרדיווסקולריים (בנקודת ההתחלה ולפי שינויים לאורך תקופת המעקב) לא נמצאו קשורים לתמותה. גברים בקבוצה 1 ובקבוצה 2b נמצאו עם תמותה נמוכה יותר (ביחס לקבוצה 2a), אפילו שגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים נכללו במודלים של הרגרסיה.
החוקרים מצאו גם כי התמותה היתה נמוכה יותר בקרב גברים בקבוצה 2b1 (6.2%) ובקבוצה 2b2 (0%) בהשוואה למטופלים מקבוצה 2aי(16.9%). התמותה הנמוכה בקבוצה 1 ובקבוצה 2b נצפתה בעיקר בקרב המבוגרים יותר (גילאי 64.6 ומעלה) וכאלה שסובלים מעודף משקל נמוך יותר (≤93 ק"ג).
המסקנות של החוקרים היו כי היתרונות הקשורים לרמות תקינות של טסטוסטרון ו-TRT (אפילו לאחר הפסקת הטיפול) ככל הנראה לא קשורים לשיפור בגורמי הסיכון הקרדיווסקולריים שנבדקו. בנוסף, כיוון שנראה כי TRT מועיל יותר לגברים עם משקל נמוך יותר, ייתכן כי יהיה ניתן להשיג תוצאים טובים יותר בשילוב של TRT ותכניות לירידה במשקל.
מקור:
Hackett, G. et al. (2019) BJU International 123,3.
תגובות אחרונות