פרפור פרוזדורים הוא מהגורמים הבולטים לנכות ומוות כתוצאה משבץ מוחי. הטיפול בנוגד הקרישה ווארפארין (קומדין) הוכח כיעיל בהורדת הסיכון לשבץ מוחי וקרישי דם מערכתיים באוכלוסיה הסובלת מפרפור פרוזדורים הכוללת אנשים בני 80 ומעלה. נוגדי קרישה מהדור החדש, כגון דביגטראן (פרדקסה) וריוורוקסבאן (קסרלטו) מספקים לחולים חלופה נוחה במינון קבוע לוואפארין, שהוכחה כבעלת יעילות דומה בהורדת הסיכון לשבץ מוחי וקרישי דם מערכתיים. אולם, בניסויים קליניים עם תרופות אלה נצפתה תדירות גבוהה של דימומים במערכת העיכול. במחקר חדש שנערך במרפאת מאיו ובבית החולים ג'ונס הופקינס בארה"ב, השוו החוקרים את הסיכון לדימומים במערכת העיכול בעת טיפול בכל אחד מנוגדי הקרישה הללו באוכלוסיה. המחקר פורסם בכתב העת British Medical Journal.

החוקרים השתמשו במסד נתונים של ביטוחי בריאות פרטיים וביטוח בריאות ממשלתי לקשישים (Medicare). נבדקו רשומות של משתמשים חדשים בכל אחת משלוש התרופות בין נובמבר 2010 לספטמבר 2013.
שיעורי ההיארעות (Incidence rates) שהם מספר האירועים ל100 שנות חולה ומודלים COX להערכת סיכונים יחסיים מותאמי ציוני נטייה (propensity score) שימשו להערכת שיעורים כללים של דימומים במערכת העיכול, דימומים בחלקים העליונים של מערכת העיכול ודימומים בחלקים התחתונים של מערכת העיכול עבור נוגדי הקרישה החדשים מול ווארפארין בחולים עם ובלי פרפור פרוזדורים.
ההטרוגניות קשורת הגיל של השפעת הטיפול נבחנה באמצעות מודל אפקטים שוליים.

בחולים עם פרפור פרוזדורים, שיעור ההיארעות של דימומים במערכת העיכול בחולים שטופלו בדביגטראן (פרדקסה) היה 2.29 ל100 שנות חולה (רווח סמך של 95% 1.88 עד 2.79), לעומת 2.87 בטיפול עם ווארפארין (רווח סמך 2.41 עד 3.41).
בחולים ללא פרפור פרוזדורים, שיעור ההיארעות של דימומים במערכת העיכול בחולים שטופלו בדביגטראן (פרדקסה) היה 4.10 ל100 שנות חולה (רווח סמך של 95% 2.47 עד 6.8), לעומת 3.71 בטיפול עם ווארפארין (רווח סמך 2.16 עד 6.40).
בחולים עם פרפור פרוזדורים, שיעור ההיארעות של דימומים במערכת העיכול בחולים שטופלו בריוורוקסבאן (קסרלטו) היה 2.84 ל100 שנות חולה (רווח סמך של 95% 2.30 עד 3.52), לעומת 3.06 בטיפול עם ווארפארין (רווח סמך 2.49 עד 3.77).
בחולים ללא פרפור פרוזדורים, שיעור ההיארעות של דימומים במערכת העיכול בחולים שטופלו בריוורוקסבאן (קסרלטו) היה 1.66 ל100 שנות חולה (רווח סמך של 95% 1.23 עד 2.24), לעומת 1.57 בטיפול עם ווארפארין (רווח סמך 1.25 עד 1.99).
במודלים שמותאמים לציוני נטייה, הסיכון לדימומים במערכת העיכול בחולים עם פרפור פרוזדורים היה דומה בין נוגדי הקרישה החדשים לוואפארין (דביטרגאן מול ווארפארין, יחס סיכונים 0.93 [רווח סמך 0.69 עד 1.25], ריווארוקסבאן מול ווארפארין 0.89 [רווח סמך 0.6 עד 1.32]|).
הסיכון לדימומים במערכת העיכול עלה אחרי גיל 65, כך שעד גיל 76 הסיכון עלה על זה של ווארפארין בקרב חולים עם פרפור פרוזדורים שטופלו בדביטרגאן (יחס סיכונים 2.49 [1.61 עד 3.83]) ובחולים שטופלו בריווארוקסבאן עם פרפור חדרים (2.91 [1.65 עד 4.81]) וללא פרפור חדרים (4.58 [2.40 עד 8.72]).

לאור הממצאים קובעים החוקרים כי הסיכון לדימומים במערכת העיכול בטיפול עם נוגדי קרישה מהדור החדש דומה לזה הקשור בטיפול עם ווארפארין (קומדין). החוקרים מסייגים כי יש לנקוט משנה זהירות בעת רישום נוגדי קרישה מהסוג החדש לחולים מבוגרים, בעיקר לאלו מעל גיל 75.

Abraham NS, Singh S, Alexander GC, Heien H, Haas LR, Crown W, Shah ND. Comparative risk of gastrointestinal bleeding with dabigatran, rivaroxaban, and warfarin: population based cohort study. BMJ. 2015 Apr 24;350:h1857. doi: 10.1136/bmj.h1857.

http://www.bmj.com/content/350/bmj.h1857

ערכה: ד"ר שירי דיסקין

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה